אני מנסח הסכמי סודיות מול ספקים, משקיעים, שותפים ועובדים, לפי המידע שהעסק שלכם צריך להגן עליו בפועל.
הסכם סודיות (NDA) הוא חוזה שבו מי שמקבל מידע מתחייב לא לגלות אותו ולא להשתמש בו אלא למטרה שהוסכמה. הוא מגן על סודות מסחריים, על מידע על לקוחות ועל מידע אישי שעובר בין עסקים. כדי שאפשר יהיה לאכוף אותו, ההגדרות צריכות להיות מדויקות וההגבלות סבירות.
הסכם סודיות, או הסכם NDA, נחתם לפני שמעבירים מידע, לא אחרי. הוא קובע מה נחשב סודי, מה מותר לעשות בו ומה קורה כשמפרים אותו. הוא לא מחליף את חובות האבטחה שבחוק ולא מחליף הסכם מול ספק שמעבד בשבילכם מידע אישי. הוא שכבה אחת מתוך כמה.
חוק עוולות מסחריות, התשנ״ט-1999 מגדיר סוד מסחרי כמידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאחרים לא יכולים לגלות בנקל בדרך כשרה, שסודיותו נותנת לבעליו יתרון על מתחרים, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו (סעיף 5). הסכם סודיות הוא אחד האמצעים האלה. בלי הסכם קשה יותר להראות שהעסק התייחס למידע כסודי.
החוק גם קובע ששימוש בסוד מסחרי בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון הוא גזל סוד מסחרי (סעיף 6(ב)(2)). על גזל כזה בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בלא הוכחת נזק של עד 100,000 ש״ח לכל עוולה (סעיף 13).
בכל פעם שמידע של העסק עובר לגורם מחוצה לו, או לעובד שמקבל גישה למידע רגיש. המצבים הנפוצים:
בהסכם חד-צדדי רק צד אחד מוסר מידע, ורק מי שמקבל אותו מתחייב. כך, למשל, מול ספק שמקבל גישה למערכת הלקוחות שלכם. בהסכם הדדי שני הצדדים מוסרים מידע ושניהם מתחייבים, כמו במשא ומתן על מיזם משותף.
ההבחנה הזו משנה את ההסכם. אם רק אתם מוסרים מידע וחותמים על הסכם הדדי, אתם לוקחים על עצמכם התחייבויות בלי צורך. אם שני הצדדים מוסרים מידע וההסכם מגן רק על הצד השני, המידע שלכם לא מוגן בו.
הסכם סודיות לא חייב להיות ארוך, אבל אלה הסעיפים שצריכים להיות בו:
כשהצד השני מקבל גישה למידע אישי על הלקוחות או על העובדים שלכם, סעיף סודיות כללי לא מספיק. לפי חוק הגנת הפרטיות, אסור לעבד מידע ממאגר בלי הרשאה של בעל השליטה או בחריגה ממנה (סעיף 8(ג)), ומי שמעבד מידע בשבילכם אחראי גם הוא לאבטחת המידע (סעיף 17(א)). החוק גם אוסר על מי שהמידע הגיע אליו כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר לגלות אותו, אלא לצורך עבודתו, לביצוע החוק או לפי צו בית משפט, והעונש על הפרה הוא עד 5 שנות מאסר (סעיף 16). על השינויים בחוק אפשר לקרוא במדריך תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות.
ספק שמעבד מידע בשבילכם באופן שוטף צריך הסכם עיבוד מידע מלא. גם כשמדובר רק ב-NDA, תקנה 15 לתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017 מפרטת מה צריך להופיע בהסכם עם גורם חיצוני שמקבל גישה למאגר. בין השאר:
הסכם סודיות לא יכול למנוע מאדם להשתמש בידע ובכישורים הכלליים שצבר. חוק עוולות מסחריות פוטר מאחריות כשהידע הגיע לאדם במהלך עבודתו אצל בעל הסוד והפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים, וכשהשימוש בסוד מוצדק בשל תקנת הציבור (סעיף 7).
בפרשת צ׳ק פוינט (ע״ע 164/99 פרומר נ׳ רדגארד, בית הדין הארצי לעבודה, 1999) נקבע שסעיף בחוזה עבודה שמגביל עובד לעבוד אצל מתחרה תקף רק בנסיבות מיוחדות, כמו הגנה על סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת ויקרה, תמורה מיוחדת עבור ההגבלה או חובת תום הלב והאמון. סעיף "סודיות" שבפועל מונע מעובד לעבוד בתחום שלו צפוי להיבחן לפי אותם כללים.
גם בהסכם בין שני עסקים, הגדרה רחבה מדי ומשך בלי גבול מקשים על האכיפה, ופיצוי מוסכם שאין לו יחס סביר לנזק הצפוי עלול להיות מופחת.
תבנית לא יודעת איזה מידע עובר אצלכם. לרוב היא מגדירה מידע סודי בצורה כללית מדי, מדלגת על חריגים, או הופכת הסכם חד-צדדי להדדי בלי סיבה. תבניות שתורגמו מאנגלית מפנות לפעמים לדין זר ולבית משפט בחו״ל. ורובן לא כוללות את מה שתקנות אבטחת מידע דורשות כשספק מקבל גישה למידע אישי.
אני מתחיל משאלה פשוטה: איזה מידע יעבור, למי ולמה. ההסכם נכתב לפי התשובה, בשפה ברורה לשני הצדדים ובאורך שמתאים לעסקה.
אחרי השיחה אני שולח טיוטה, ואחרי ההערות שלכם ושל הצד השני ההסכם מוכן לחתימה. כשספק מקבל גישה למידע אישי, אני בודק גם אם צריך לצד ה-NDA הסכם עיבוד מידע.
אין הבדל. NDA הם ראשי התיבות של Non-Disclosure Agreement, השם האנגלי של הסכם סודיות. ההסכם יכול להיות חד-צדדי או הדדי.
אפשר להתחיל מנוסח בסיס אחד. אבל ספק שמקבל גישה למידע אישי צריך את הסעיפים שתקנה 15 לתקנות אבטחת מידע דורשת, וספק שמעבד מידע בשבילכם באופן שוטף צריך הסכם עיבוד מידע.
אפשר לבקש צו מניעה ופיצויים לפי ההסכם. אם המידע הוא סוד מסחרי, שימוש בו בניגוד להסכם הוא גם גזל סוד מסחרי לפי חוק עוולות מסחריות, ובית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בלא הוכחת נזק של עד 100,000 ש״ח לכל עוולה.
ככלל לא. הידע והכישורים הכלליים של עובד שייכים לו. הגבלה על עבודה אצל מתחרה תקפה רק בנסיבות מיוחדות, כמו הגנה על סוד מסחרי או תמורה מיוחדת עבור ההגבלה (ע״ע 164/99, פרשת צ׳ק פוינט).
כמה שנקבע בו. נהוג להבחין בין סוד מסחרי, שאפשר להגן עליו כל עוד הוא סודי, לבין מידע עסקי אחר, שמקבל תקופה קצובה אחרי סיום ההתקשרות. התקופה צריכה להתאים לסוג המידע ולעסקה.
ספרו לי מול מי אתם חותמים ואיזה מידע יעבור, ואנסח הסכם שמתאים לעסקה. נייד 050-582-5872, משרד 09-766-8569.